היכן הפטרייה שלך?
לחצו על האזור וגלו עוד!
קרם לטיפול בזיהומים פטרייתיים בעור
ניתן להשיג בעמדת הרוקח | ללא מרשם רופא
יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש
המידע מעודכן לתאריך 14.03.2024
קרם לטיפול בזיהומים פטרייתיים בעור
ניתן להשיג בעמדת הרוקח | ללא מרשם רופא
יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש
המידע מעודכן לתאריך 14.03.2024
לפטרת עור מגוון סוגים:
1 . דרמטופיטים:
פטרת העור (Dermatophytosis) היא מחלה זיהומית שטחית של העור, שמחולליה הם קבוצת פטריות קרטינופיליות (אוהבות חומר קרן), הנקראות דרמטופיטים. הדרמטופיטים מסוגלים לחדור לרקמות המכילות קרטין, כלומר לעור הגוף, עור כפות הידיים או כפות הרגליים, לשיער ולציפורניים, הן אצל בני אדם והן אצל בעלי חיים.
2 . שמרים (Yeast):
הקנדידה, שהיא פטרייה ממשפחת השמרים, מהווה את אחת הפטריות הנפוצות ביותר בעולם. זנים רבים מאוד אינם מזיקים לאדם ואף קרויים ספרופיטיים (חיים בצד המאכסן – מבלי לגרום למחלה כלשהי). בתנאים מסוימים, למשל כשהרירית ניזוקה והמחסום שלה ניזוק, או במצב של דיכוי חיסוני (אם בגין מחלה הפוגעת במערכת החיסון, ואם עקב תרופות המדכאות את מערכת החיסון), הרי אותה פטריית קנדידה, שהייתה עד לא מכבר ספרופיטית, הופכת להיות פתוגנית (מעוררת מחלה ואחראית למחלה). מעבר זה ממצב ספרופיטי למצב פתוגני קרוי זיהום אופורטוניסטי – Opportunistic infection.
3 . עובשים (Molds).
תכנים באתר נכתבו על ידי פרופ' אבי שמר, רופא מומחה למחלות עור ומין.
פיטריאזיס ורסיקולור (פטרת השמש ) (בעבר נקרא Tinea versicolor)
הנגע פיטיריאזיס ורסיקולור (pityriasis – חשפת, קילוף עור; versicolor – שינוי בצבע), המכונה
"פטריית שמש", הוא אחת המחלות הפטרתיות השכיחות ביותר. הגורם לה הוא פטריית השמר
פיטיריוספורום אובלה (Pityriosporum ovale). מחלה זו מאופיינת ברבדים שטחיים ביותר ומתוחמים היטב, בגוונים משתנים בין לבן לחום כהה, המופיעים באזורים השמנוניים של העור, כגון החלק העליון של הגב, הזרועות, קדמת החזה, הצוואר ולעיתים אף הפנים. אם מגרדים בעדינות את הרבדים הללו, מתגלים מתחתיהם קשקשים עדינים ונושרים. פטרת שטחית זו מופיעה בדרך כלל בגיל ההתבגרות, ללא הבדל בין שני המינים, והיא נדירה אצל ילדים לפני גיל ההתבגרות ואצל
מבוגרים בני חמישים ומעלה.
פטרייה זו קיימת כמעט בכל האוכלוסייה, אך רק אצל חלקה היא תעבור ממצב שקט (ספרופיטי)
למצב של מחלה (פתוגני). ישנן סיבות מספר למהפך זה שחל בפטרייה, ואחת השכיחות שבהן היא הרקע הגנטי של העור: מרכיבים שומניים בעור, המשמשים קרקע מזון טובה להתפתחות הפטרייה.
אדם שיש לו נטייה גנטית לפטריות, גם אם יטופל כראוי ויבריא, תחזור הפטרייה ותתעורר אצלו
לאחר שבועות או חודשים אחדים, ולא בעקבות הדבקה, אלא בגלל תנאים גנטיים מתאימים
המעודדים את צמיחתה. תכונה גנטית זו גורמת לכך שאנשים מסוימים סובלים באופן תדיר מפטריות, ואחרים לעומתם כמעט אף פעם אינם סובלים מהן.
גורמים נוספים המעוררים את הפטרייה הם חום, חשיפה לשמש ושימוש בשמן שיזוף. שמנוניות וחום
האהובים על הפטרייה הם שילוב גרוע במיוחד. לכן מכונה פטרת זו בשפת העם "פטריית שמש" או
"פטריית הקיץ". חלק לא מבוטל מהנגועים בפטרייה זו סובלים מתופעות של גרד ועקצוץ, בעיקר
בחשיפה לחום המלווה בהזעה. רבים טועים לחשוב שהשמש היא הגורמת להיווצרות הפטרייה, אך
למעשה הם אינם הגורמים הישירים להיווצרות הפטרת, אלא השמש והחום הינם פקטורים אשר רק
מעודדים את שגשוג הפטרייה שכבר קיימת בעורנו במצב רדום.
הקנדידה, שהיא פטרייה ממשפחת השמרים, מהווה את אחת הפטריות הנפוצות ביותר בעולם. זנים רבים מאוד אינם מזיקים לאדם ואף קרויים ספרופיטיים (חיים בצד המאכסן – מבלי לגרום למחלה כלשהי). בתנאים מסוימים, למשל כשהרירית ניזוקה והמחסום שלה ניזוק, או במצב של דיכוי חיסוני (אם בגין מחלה הפוגעת במערכת החיסון, ואם עקב תרופות המדכאות את מערכת החיסון), הרי אותה פטריית קנדידה, שהייתה עד לא מכבר ספרופיטית, הופכת להיות פתוגנית (מעוררת מחלה ואחראית למחלה). מעבר זה ממצב ספרופיטי למצב פתוגני קרוי זיהום אופורטוניסטי –
Opportunistic infection.
הקנדידה נמצאת באופן טבעי, ומבלי לגרום למחלה כלשהי, תמיד בשטחים ריריים, כמו במערכת
רירית הפה והלוע, הוושט ולכל אורך מערכת העיכול וכן על פני שטח העור. אפשר למצוא אותה גם
במערכת הרבייה הנשית, או אצל גברים שלא נימולו. הזן קנדידה אלביקנס היא הפטרייה השכיחה
ביותר, ובעלת הפוטנציאל לגרום למחלה בתנאים שהוזכרו לעיל.
הקנדידה עשויה להופיע במצבים שבהם מתרחשת ירידה במערכת החיסון: היריון, טיפול אנטיביוטי
(מצב המפר את שיווי המשקל בין החיידקים הטבעיים בגוף לבין הפטרייה), סוכרת, טיפול סטרואידלי מקומי או סיסטמי ובוודאי אם הוא ניתן במינון גבוה.
הקנדידה, כאמור, עלולה לפגוע בכל מקום בגוף, החל בציפורניים וכלה במערכת העיכול, אולם האזורים המועדים ביותר לפגיעתה הם הרקמות הריריות בפה ובפות.
הקנדידה בהתרבותה יכולה לייצר פסאודו־היפות (ניצני ספורות וכן מעין תאים מאורכים) או אף היפות ממש, שלא ניתנות להבדלה מההיפות המיוצרות על ידי הדרמטופיטים.
קנדידה של קפלי העור השונים, Candida intertrigo ההידבקות בקנדידה היא הידבקות עצמית. הפטרייה קיימת דרך קבע בגוף האדם. היא שוכנת במערכת העיכול ובפה, ואינה גורמת לתופעות קליניות. אפשר למצוא אותה באזור הפה או בצואה בכ־ 50 אחוזים מן האוכלוסייה הבריאה.
כל אזור של קפלי עור, בעיקר אצל אנשים כבדי משקל, עלול להיות מעורב בזיהום קנדידיאלי.
מבחינת הביטוי הקליני, כאשר מפרידים את קפלי העור הצמודים והמתחככים, ניתן לראות שטח עור
אדמדם, ובמרכז עומק הכפל ניתן לראות מעין חריץ מפריש בגוון אדום. מעבר לאזור החיכוך ניתן לראות קשריות ההופכות במהירה למיגולים (פוסטולות) קטנים, הנוטים להתבקע בקלות ומותירים ארוזיות עדינות. אותו אזור נעשה רגיש ומגרד במידה שונה, ובוודאי מהווה אי־נחת למטופלים, בעיקר עקב ה"רטיבות" הדולפת אט־אט מאותו אזור. המיקומים האופייניים הם מתחת לשדיים (אצל נשים בעיקר, אם כי גם אצל גברים כבדי משקל), בקפלי הבטן, בין פלחי העכוז וכיוצא באלו.
פטרת המפשעה (Tinea cruris) היא נגע נפוץ מאוד, המאופיין בדרך כלל ברבדים שטוחים, לא
סימטריים, שגבולותיהם ברורים וחדים, שוליהם מורמים ומודגשים, ומרכזם בהיר יותר.
לעיתים קרובות קיים בלבול בין פטרת המפשעה לבין הנגע המכונה שפשפת. הגורם לשפשפת הוא
החיכוך המתמיד בין שתי הירכיים בחלקו העליון עקב קרבה אנטומית גבוהה, ורק הפסקת החיכוך
תביא לריפוי, אך כידוע, אין זה מעשי. ההבדלים בין שני הנגעים מתבטאים בכך, שבפטרת המפשעה
ניכר גבול חד בשולי הרובד, וישנה נטייה להבראה במרכז הרובד, ואילו בשפשפת גבולות הרובד אינם חדים אלא מתמזגים עם העור הבריא, ומרכז הרובד מעורב במידה רבה. לעיתים ייתכן שהחולה סובל גם מפטרת המפשעה וגם משפשפת. טיפול נאות כנגד הפטרת יפתור את החולה מעונשה של זו אך לא יפתור את בעיית השפשפת.
פטרת הרגל (Tinea pedis), המכונה בפי העם אקזמה, היא המחלה הפטרתית השכיחה ביותר,
ובכלל היא אחת ממחלות העור הנפוצות בעולם. לרוב היא פוגעת בעור שבין בהונות הרגליים, כשהרווח בין הבוהן הרביעית לחמישית הוא המועד ביותר לפורענות, אבל פטרת זו יכולה להתפשט אל כל כף הרגל ולעיתים לעבור גם אל הציפורניים.
לפטרת הרגל ארבע צורות קליניות:
1 . הצורה הראשונה והשכיחה ביותר של פטרת כפות הרגליים היא הצורה האיטרדיגיטלית –
Interdigital type of tine pedis הזיהום הפטריתי מתמקם במרווח בין בהונות הרגליים ובעיקר בין בהונות שלוש לארבע וכן בין בהונות ארבע לחמש, והרבה פחות נפוץ בין בהונות אחת ושתיים. תופעה זו נובעת עקב העובדה שבין בהונות ארבע וחמש ובין בהונות שלוש וארבע קיים מרווח צפוף – מצב המקנה חושך , לחות וחום גבוהים יותר בהשוואה למרווחים בין שאר הבהונות. כידוע, חום, חושך ולחות הם תנאים אידיאליים לשגשוג הפטרייה. לעיתים ייתכן זיהום חיידקי משני.
2. הצורה השנייה בשכיחותה, שהיא גם הקלה ביותר, באה לידי ביטוי בקילוף ובקשקשים. היא
מתחילה בין בהונות הרגליים ומתפשטת אל מדרך כף הרגל ואל צידי הרגל. צורת התפשטותה
מזכירה את צורתן של נעלי המוקסין והיא אף קרויה Muccasin Type.
מבחינה קלינית ניתן לראות עור מעובה מכוסה קשקש, על בסיס עור אדמדם. לעיתים נראים גם
סדקים שטחיים או עמוקים מכאיבים. הופעת פטרת כפות הרגליים בצורה זו פוגעת כמעט אך ורק
בכפות הרגליים, ומאופיינת בעור מעובה וגס שבתוכו שוכנות הפטריות. גורמים מסייעים הינם תנאי
חום, חושך ולחות, הנובעים מהצטברות זיעה בתוך נעליים סגורות. אלו יוצרים קרקע נוחה מאוד
להתיישבות הפטריות, מאחר שהלחות והזיעה ממיסות את השכבות הקרניות העליונות של העור
ובכך הן מועילות לשגשוג הפטריות.
3. הצורה השלישית היא דלקתית יותר, ומתבטאת ברובד אדום קשקשי, שבשוליו נראות לפעמים
שלפוחיות קטנות או גדולות, חלקן מוגלתיות. השלפוחיות מגרדות בצידי כפות הרגליים ובעיקר בצד
הפנימי של כף הרגל . בצורה קלינית דלקתית זו (הקרויה גם Vesiculobullous type of tinea pedis) מופיעה תגובה אימונולוגית.
פטרת הגוף (Tinea corporis) פוגעת באזורים החשופים של הגוף. היא מתאפיינת בנגעים בעלי רובד אדום ושוליים מורמים, שחלקם העליון קשקשי, ומרכז הנגע שטוח ובהיר יותר מאשר קצותיו. בצורתה הקלאסית, ראשיתה של פטרת הגוף במוקד קטן, וממנו הנגע הולך ומתפשט כלפי חוץ. הפטרת נוטה להחלים מן המרכז, ואז צורתה הקלינית היא מרכז נגע תקין, ושוליים הנראים כקשתות. לעיתים ניתן לראות שאותה הפטרייה מקבלת ביטוי קליני שונה אצל אנשים שונים. השוני במראה הקליני נובע, כאמור, גם מכושר התגובה החיסונית של האדם נגד הפטרייה. חשוב לציין שטיפול רפואי, ובמיוחד טיפול סטרואידלי סיסטמי ו/או מקומי או טיפול חלקי אנטי־פטרייתי, עלול לשנות את המראה הקליני.
זיהום הפטרת בעור האדם מלווה בגרד בדרגות חומרה משתנות, ולעיתים בעקבות הגרד תיתכן
העברת המזהם הפטרייתי למקומות נוספים בעור. חשוב לציין שבמקומות שבהם יש שיער, לעיתים
הפטרייה חודרת סביב זקיק השערה.
כל סוגי הדרמטופיטים יכולים לגרום לפטרת העור, והנגעים עלולים להופיע בכל אזורי הגוף. אפשר
להידבק בפטרת הגוף גם מחיות בית, כגון כלבים וחתולים (הדבקה זואופילית), אבל אז התמונה
הקלינית שונה, ומאפיינים אותה רבדים עגולים כטבעות, המפוזרים במקומות שונים בגוף.